Skip to main content
מוזמנים להשאר מעודכנים

אהה.. כאב..

12.10.2018 | איליס שאף

אני אוהבת כאב. לא בקטע של הכאב מהנה, יותר בקטע של הכאב מרפא.

כל מי שמופיע בדלת של הקליניקה מביא איתו כאב. זה כרטיס הכניסה ("כאב" זה כל דבר שמפריע לאיכות החיים של המטופל, בין אם זה פיזי, רגשי או מנטאלי). ואם הכאב מספיק מפריע בשביל להביא את האדם לטפל בעצמו, אז זה מבורך.

כשמטופל נכנס מבואס, מתוסכל, מפוחד אני קודם כל מברכת אותו ואת הכאב שהביא אותו. כאשר אנחנו משנים את המבט שלנו על דבר, הדבר הזה משתנה (באנגלית זה נשמע יותר טוב: When we change the way we look at things, the things we look at change).
 

למה זה חשוב לברך את הכאב?

הגוף שלנו הוא דבר נפלא! דרכו אנחנו חווים את העולם עם כל המורכבות שלו. הגוף צריך להיות מאוד מדויק ועדין באיך שהוא קורא את המציאות בשביל לעזור לנו לנוע בה ביעילות וקלילות. הכאב נועד לסמן לנו מתי לעצור, להקשיב ולשנות כיוון כי סטינו מהמסלול. כאב זה לא חוסר איזון, אלא בקרת איזון. כאב הוא לא הבעיה. יש שתי בעיות אחרות:

בעיה א': כשאנחנו לא מקשיבים לו וממשיכים לעמול.

בעיה ב': כשאנחנו שמים על הכאב אחד או יותר מאלה: פחד, אשמה, דאגה, שיפוטיות.


איש עם דלקת ריאות

בשבוע שעבר הלכתי לטפל בביתו של איש עם דלקת ריאות וצלע שבורה (הצלע נשברה עקב שיעול חזק. מאוד חזק מסתבר). הוא סיפר שלפני כחודש התחיל להשתעל "וכהרגלי לא התייחסתי לזה". זה התפתח עד שהפך לדלקת ריאות חריפה וצלע שבורה (שבעקבותיו היה מאושפז שבוע). והאיש סובל, מאוד. אה, וממשיך לעשן ("אבל ירדתי לחמש ביום, לא מסוגל יותר")….

הוא עובד בעבודה מאתגרת פיזית ורגשית ותורם שם המון. הבנות הקטנות שלו מבוהלות כי אבא בוכה מכאב, חסר אונים, לא מסוגל להרים אותן, יושב כל היום וכל הלילה על הספה בסלון. ההשפעה על הבית גדולה, וכמובן גם על חייו האישיים והמקצועיים.

כאן יש לנו מקרה קלאסי של (בעיה א') חוסר הקשבה לאיתות מהגוף שכדאי לעצור. לא הקשיב עד שקיבל בומבה. בומבה שאילצה אותו לעצור.

והנה, היכנסי נא בעיה ב':

אשמה: לא נוכח כמו שרגיל בבית עם הילדות ולא עוזר בכלל, בעצם הפך לעול ואשתו צריכה לטפל בו ולעשות הכל. לא נוכח בעבודה שסומכים עליו צוות גדול ו-1500 תלמידים (הוא עובד עם נוער בסיכון).

תסכול: "אוי, אני לא יכול יותר!", הכריז בקול נואש כמה פעמים במהלך הטיפול.

פחד מהכאב: הוא עבר טראומה אמיתית וכל פעם שהוא משתעל הוא חווה שוב את הטראומה (בקטן אמנם, אבל עדיין).

דאגה: מה יהיה? כמה זמן עד שזה יעבור?

שיפוטיות: למה לא טיפלתי בעצמי, הכאב הארור הזה תוקע לי את החיים. אני אדם בריא, למה זה קרה לי??

 

אשתמש כאן בשאלה הרביעית מ"העבודה" של ביירון קייטי, שאלה פורצת דרך: "מי אתה היית בלי המחשבות האלו?" כלומר בלי האשמה שהפכת לעול, בלי המחשבה שאתה לא יכול יותר, בלי המחשבה מה יהיה, בלי המחשבה למה זה קרה לי.

מי היית בלי המחשבות האלו?

נשימה.

שקט.

הרהור.

הייתי יכול להתפקס על להבריא, הייתי חווה את הכאב נטו, בלי כל הרעש שבראש. הייתי מרשה לעצמי להיות חלש. הייתי יותר מקשיב לגוף כי עכשיו, כשיש שקט בראש, אני יכול.

שקט שרר בחדר.

נשימה.

Insight shows up when I’m being in my pain.

 

ליפול לרווח
לתוך הרווח הזה שנוצר פתאום בין הכאב למחשבות נכנס אור.

מתוך החופש של להיות חלש הוא מצא את הכוח.

הכאב לוקח אותו אל עצמו. השאלה "למה זה קרה לי?" כבר לא רלוונטית. השאלה החדשה היא "מה אני עושה בשביל לחזור לעצמי?".

לאט לאט הוא טווה מחדש את החוטים שנפרמו, טווה גם חוטים חדשים ויוצר אריג עשיר של עוצמה, בריאות הקשבה והערכה.

 

הכאב מושיט לך יד. בואי הוא אומר לך, בואי איתי למסע. אקח אותך למטפלים טובים, להתנסויות חדשות, ולגילויים חדשים על עצמך. ואז, כשתאהבי את מה שאת מוצאת, אני אלך.

Decorative Lines Png - Clipart library

ויש סדנא!
הנושא: כאב

כאב זה דבר כל כך גדול שכל דבר שנכתוב פה רק ימעיט. אבל בסדנא ננסה ביחד ללמוד מכל כך הרבה כיוונים. איך לטפל, איך לחוות, ללמוד, להקשיב ואולי גם לבכות.

ניפגש שוב, חברות וחברי הסלון ללמוד ביחד איך לטפל ועוד הרבה עניין סביב כאב.

הפרטים:
מתי: יום חמישי 18.10.2018
שעה: 10:00-13:00
עלות: 220 ש"ח
איפהאברהם הוסטל, לבונטין 21, תל אביב. (קישור לגוגל מפות.)

מספר המשתתפים מוגבל, המנעו מכאב ההחמצה והרשמו עכשיו. היום. שני 052-4439575, איליס 054-7638720 או במייל חזרה.

 

%d7%a1%d7%93%d7%a0%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9d-1